פסק-דין בתיק ע"א 1788/03 , 2200/04, 2490/04

1.         ביום 16/10/03 החליט רשם בית המשפט המחוזי  לדחות בקשה, שהגישה הנתבעת בתיק אזרחי 10130/96, שעניינה חילוט ערבות שהופקדה כתנאי למתן צו עיקול זמני, אשר בוטל, עם מתן פסק דין שלפיו נמחקה התובענה בתיק האזרחי האמור. באופן מעשי החליט כבוד הרשם, שאין בדחיית הבקשה שהוגשה לו, בש"א 4928/02, כדי למנוע הגשת בקשה חדשה לה יצורפו האישורים המתאימים של בית המשפט של הפירוק הדן בעניינה של התובעת בהליך האמור וכן תפרט אותה בקשה את גורלה של בקשה לביטול פסק הדין המוחק את התובענה הנ"ל.

            כפי שעולה מתיאור זה, הרי ברור, שההחלטה הנדונה של כבוד הרשם לא היתה אלא בקשה הקובעת סדרי דין. אינני רואה במה נפגעה זכותה של המערערת-הנתבעת, בכך שנקבע כי עליה להגיש בקשה חדשה בהתאם להוראות שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור.

            אני דוחה, איפוא, את הערעור (1788/03) על ההחלטה הנ"ל של כבוד הרשם.

2.         ביום 21/1/04 דחה כבוד הרשם את בקשת המערערת - הנתבעת לביטול פסק הדין מיום 7/10/99.  הטענה היחידה כנגד החלטה אחרונה זו, היא שדן בה רשם בית המשפט המחוזי, הגם  שפסק הדין המוחק את התובענה ניתן על ידי, וזאת כאשר תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת, כי  בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה  הוא המוסמך לבטלה.

3.         בהנחה שאמנם מדובר בפסק-דין, שניתן על פי צד אחד, והניתן, לכן, לביטול לפי תקנה 201, אני סבור, כי לגופו של עניין החלטת כבוד הרשם מיום 21/1/04 בדין יסודה ולכן גם אם הייתי דן בבקשת הביטול, הייתי נותן את אותה החלטה לגופו של עניין.

            בנסיבות אלה, אינני רואה טעם בביטול החלטת הרשם נשוא הערעור 2200/04.

4.         בהחלטה מתאריך 21/1/04 נאמר:

"1.        בתיק עב כרס זה "התנהלו" הליכים רבים שרובים ככולם נוגעים לביטול פסק דינו של בית המשפט, כב' השופט ג. גינת, מיום 7.10.99, ולפיו מחק תביעת המבקשת בשל העדר התייצבות.

"2.        כעת עותרת המבקשת שבית המשפט ידון שוב בבקשתה לביטול אותו פסק דין (בש"א 9464/99). הבקשה האמורה לא נדונה לגופה שכן ביום 28.3.00 החליט כב' השופט גינת כי בטרם יערך דיון בבקשה יש צורך בקבלת אישור בית המשפט המחוזי בנצרת בפניו מתנהל הליך הפירוק של המבקשת.

"3.        על פי האמור בבקשה שבפני התקבל אישור בית המשפט המחוזי להגשת הבקשה ביום 23.4.01 (נספח יג' לבקשה). למרות אישור זה לא נעשה מאום כדי לחדש את ההליכים בתיק הנוכחי. כעבור שנה ביום 10.4.02 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת להחליף את הנציג בתביעה דנן מעו"ד שקד לעו"ד נעים מוסא (נספח ה' לבקשה).

"4.        גם לאחר החלפת המיצגים לא אצה דרכה של המבקשת. רק ביום 29.7.02 (כלומר כעבור 3 חודשים) הוגשה בקשה לקביעת דיון בבש"א 9464/99 (בש"א 10396/02) ובקשה נוספת הוגשה ביום 6.11.03 (בש"א 12758/03). שתי בקשות אלו נמחקו על ידי כב' השופט גינת בשל אי צירוף תצהיר.

"5.        כעת עושה המבקשת נסיון נוסף להחזיר את הגלגל לאחור.

"6.        דומני שגם בקשה זו דינה להדחות. אין כל הסבר בבקשה ובתצהיר מדוע המתינה המבקשת זמן כה רב כדי לבקש את בקשתה לחידוש הדיון. גם אם אניח כי המועד הראשון בו ניתן היה להגיש את הבקשה הינו מועד אישורו של בית המשפט המחוזי בנצרת הרי שאישור זה ניתן כבר ביום 23.4.01. אין כל הסבר מדוע המתינה זמן כה רב. אין גם הסבר מדוע חיכתה כ-3 חודשים לאחר חילופי הייצוג ושוב מדוע המתינה בעצלתיים עד שטרחה והגישה בקשה ראויה הכוללת תצהיר.

"7.        כבר נפסק בבית המשפט העליון כי "תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בלבד" וכי יש להתחשב גם באינטרס של בעל הדין האחר ו" אינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות מבלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם" ( בר"ע 83/01, טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פד"י נה(3), 730).

"8.        המקרה שבפני הינו מקרה מובהק בו שכחה המבקשת כי אינה בודדת בהליך וכי יש גם למשיבה אינטרס לסיום ההליכים. כאשר נמנעה המבקשת מ-10/1999 ועד הבקשה הנוכחית מיום 10.12.03 לבקש את חידוש ההליך, נוצרה ציפיה לגיטימית אצל המשיבה כי ההליכים הסתיימו וכך ניהלה את ענייניה. אין מקום להעדיף את אינטרס המבקשת אשר אפילו לא טרחה להסביר מדוע התמהמה זמן כה רב גם אחרי אישור בית המשפט המחוזי בנצרת.

"9.        אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.

            צריך לזכור שפסק הדין מחק את התביעה ופתוחה הדרך למבקשת להגיש תובענה חדשה, כמובן בכפוף להוראות כל דין.

"10.      המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך של 1,000 ש"ח + מע"מ."

5.         דברים אלה מקובלים עליי לגופם, כאמור, ואני מאמץ אותם גם במסגרת ההליך הנוכחי.